כמה זה שווה?

מספרים על פיקאסו שיום אחד, בעודו יושב בבית קפה, ניגש אליו אספן אומנות ידוע וביקש ממנו שיצייר לו ציור. פיקאסו שלא רצה לאכזב את האספן שרבט בזריזות כמה קווים על מפית הגיש אותה לאספן ודרש ממנו סכום של 70,000 פראנק.
האספן ההמום אמר לפיקאסו ״אבל לקחו לך בדיוק 5 שניות לצייר את הציור״.
פיקאסו ענה ״5 שניות וכל חיי״.

על פי מה נמדדת העבודה שלנו וכיצד אנחנו יכולים להעריך אותה בכסף? כמו שאני רואה את המצב, באופן כללי ניתן לחלק את המפה לשני סוגים של עבודות ושתי שיטות תמחור.

מבחינת סוגי העבודה, קיימות עבודות מוגדרות מראש- עבודות כמו תרגום, בנייה, עיצוב וכו׳, אשר בהן ברור לשני הצדדים, הלקוח והספק, מה אמורה להיות התוצאה הסופית. סוג העבודה השני הוא עבודה גמישה, זו עבודה בה יש קווים כלליים ברורים אך אין תוצאה סופית, נקודה שבא העבודה מסתיימת. דוגמאות לעבודה מסוג זה הן- תכנות, ייעוץ וטיפול.

מבחינת שיטות התמחור המצב הוא פשוט וברור יותר. ישנו תשלום שעתי וישנו תשלום במחיר קבוע מראש.

השלב הראשון בעיני הוא להבין איזה משחק אנחנו משחקים. באופן כללי עבודה מוגדרת מראש הולכת יד ביד עם מחיר קבוע ועבודה גמישה עם מחיר שעתי.
המודל הפשוט יותר הוא כמובן המודל השעתי, הספק מחליט על שווי שעת עבודה שלו ומשתכר על פי שעת עבודה.

המודל של מחיר קבוע מראש הוא מסובך יותר. לרובנו קו המחשבה הטבעי הוא להעריך את שעות העבודה והמשאבים שהפרוייקט ייגזול, להוסיף קצת מרווחי תמרון ולהכפיל במחיר שעתי. האם השיטה הזה נכונה? אני לא בטוח.
השיטה הזו משאירה את הספק חשוף לכל הסיכונים שבהערכת שעות נמוכה מדי (דבר שקורה לא מעט) וגם לא מנצלת את האפשרות להכניס את יצר האומנות או היצירתיות לתוך העבודה.

קשה מאוד לבוא לידי ביטוי, לקחת סיכונים ולצאת מהקופסה כשידוע שאנחנו עם הגב לקיר כנגד הצעת המחיר שאנחנו עצמנו יצרנו.

כדי להמנע מדרך זו, שהיא דרך ללא מוצא, אני רואה שתי אפשרויות עיקריות.
אפשרות אחת היא לא להסכים לעבוד בעבודה שמטבעה היא גמישה, במסגרת תקציב קבוע מראש. הגישה הזו מצריכה שינוי תפישתי הן של הלקוח והן של הספק וכן אמון רב. הלקוח צריך להאמין שהעבודה שהוא ייקבל תעשה על הצד הטוב ביותר ושלא ינפחו את החשבונות שלו ללא סיבה. זוהי תנועה שכבר קיימת ומתבססת בעולם תחת השם #noestimate (ללא הערכות).

אפשרות שנייה היא כן לתחום את העבודה הגמישה לאיזו מסגרת תכולה אך במקום להעריך אותה לפי שעות ומשאבים, להעריך אותה כמו שאמן מעריך יצירת אומנות. על ה״אומן״ לחשוב באיזה תנאים הוא מרגיש שהוא יכול לספק את העבודה הטובה ביותר שהוא יכול .ולהרגיש מסופק עם התגמול
גם כאן יש צורך באמון מלא של הלקוח הספק, אך בנוסף לספק עצמו צריך להיות הבטחון לעמוד מאחורי האומנות שלו ולדעת שהיא שווה את מה שהוא דורש.