רבים מאיתנו המתכנתים מחזיקים ברווז גומי (או כל בובה אחרת) בעמדת העבודה ליד המחשב. אנחנו מדברים איתו, מתדיינים איתו ומסבירים לו כל מה שאנחנו עושים. מוזר ככל שזה נשמע יש לכך הסבר טוב.
ריצ׳רד פיינמן, מגדולי הפיזיקאים של המאה ה-20, פיתח ופרסם את הטכניקה שבה הוא משתמש ללמידה מעמיקה של נושאים מורכבים. השיטה, שנקראת טכניקת פיינמן, עובדת כך:
- בחרו נושא אותו אתם רוצים ללמוד
- העמידו פנים שאתם מלמדים את הנושא לילד בן 12
- זהו פערים בהסברים שלכם, ולמדו נושאים אלה יותר לעומק
- פשטו את הנושאים ומצאו דוגמאות ואנלוגיות
הרעיון המרכזי העומד מאחורי השיטה הוא שעל מנת ללמד מישהו אחר, ובמיוחד ילד או אדם שאין לו ידע מקדים, יש צורך ברמת ידע גבוהה ומעמיקה ביותר בחומר הנלמד.
כעת נחזור לברווז הגומי שלנו. המתכנת, שעובד על משימות מסובכות ומערכות מורכבות, צריך לעתים לעזור לעצמו להבין מה עליו לעשות ואיך. במקרים כאלה, להסביר למישהו אחר את הבעיה ודרך הפתרון, יאלץ את המתכנת להעמיק את הידע שלו בהקשר של הבעיה שעליו לפתור ויעזור לו לזקק את הרעיונות שלו בהקשר של פתרון הבעיה.
כשאנו מתעסקים בנושאים מורכבים קשה לנו להכיל אותם במלואם בתוך הראש – להפוך אותם, לשחק איתם ולמצות אותם. במקרים כאלה לכתוב, או במקרה שלנו, להסביר אותם לברווז גומי, יכול להיות טכניקה מוצלחת שתעזור לנו להוציא את ההתעסקות מהראש אל אוויר העולם ותקדם אותנו לפתרון איכותי.
אז ככה 