אז ככה… התחלתי לעבוד על מיזם בתחום שהוא זר לי ואין לי אליו זיקה. למה? זו שאלה לפוסט אחר. מאיפה הכוחות לצאת מהמיטה בבוקר, לנסוע למשרד ולהתחיל לעבוד? על זה אני רוצה לדבר.
בתור איש טכנולוגי, התחלתי לשאוב את המוטיבציה מהאתגרים והמכשולים הטכנולוגיים שבמיזם (ויש לא מעט כאלה). הבעיה היא שככל שאני נכנס לעובי הקורה האתגרים נהיים קשים יותר והמכשולים גבוהים יותר. כעת הם כבר מספקים יותר פחד וחשש מאשר מוטיבציה.
למזלי בימים האחרונים התחלתי להעמיק יותר ויותר במהות של המיזם, באנשים שהולכים להשתמש בו ולהפיק ממנו תועלת. התחלתי לחשוב על הערך שהם הולכים לקבל ועל איך אני יכול להשפיע על החיים שלהם לטובה, אפילו אם זה רק במעט.
המחשבה הזו שינתה את זווית הראייה שלי, פתאום האתגרים חזרו להיות אתגרים, אך כעת הם לא סתם אתגרים לשם אתגר, הם אתגרים לשם מטרה.
כל שורת קוד, כל החלטה, כל בעיה שיש לפצח וכל חידה שיש לפענח הם עוד צעד קטן בדרך. והדרך היא לא אני מול הלקוח, היא אני ביחד עם הלקוח. אני ואתה, ביחד, יכולים לעשות פה משהו. והמחשבה הזאת ממלאת אותי מוטיבציה ונותנת לי את הדחיפה שאני צריך כדי להתגבר על הפחד.
אז ככה 