מציעים לנו הרבה מספרי קסם כשמדובר ברכישת מיומנות חדשה. ״אפשר ללמוד כל מיומנות ב-20 שעות!״ או ״כדי להגיע לרמת מומחיות יש צורך ב-10,000״ שעות תרגול. אמנם אני מצליח להבין מה עומד מאחורי המספרים, אבל אני חושב שיש סיפור אחר לספר כאן.
כן, זה נכון שכדי להיות נגן כינור ברמה עולמית יש צורך באלפי שעות של תרגול, אבל השאלה שאני שואל היא: האם אני רוצה להיות נגן כינור ברמה עולמית? או יותר נכון: כמה טוב אני רוצה לנגן בכינור? כמה מהר? לאיזו מטרה? ובאיזה מחיר?
ללמידת מיומנות חדשה יש שלושה שלבים עיקריים, שלהם קצב התקדמות והשתפרות שונים מאוד האחד מהשני.
תחילה יש פרק זמן קצר של למידה אשר בו, ברוב המקרים, קצב ההתקדמות הוא איטי בשל הקושי לעכל את המידע ולייצר מיומנויות ראשוניות בסיסיות לא מוכרות.
לאחר מכן מגיע שלב הטיפוס, זהו השלב שהחלקים מסתדרים במקום, רעיונות מתחברים, דפוסים מתגבשים וקצב ההתקדמות הוא מהיר.
השלב השלישי הוא השלב האחרון והוא למעשה אף פעם לא נגמר. זהו השלב שבו עקומת הלמידה כמעט מתיישרת, כל הישג נוסף נהיה קשה יותר ויותר ומצריך שעות רבות של עבודה ממוקדת.
בעקבות טבע ההתנהגות של עקומת הלמידה, חשוב להבין מה המטרה שלנו. אם המטרה היא לרכוש מיומנות פנאי או להתנסות בתחום חדש, ההתייחסות תהיה אחרת מאשר אם המטרה היא להתקבל לעבודה או להפוך למומחה בתחום. ועוד יותר חשוב, נוכל לתכנן את התהליך ולהבין שהוא לא קורה ברגע.
כדי להגיע רחוק צריך תוכנית, הרגלים טובים, ואורך רוח. הצלחה בין לילה היא מיתוס, תמיד להצלחה כזו יש הסבר שקשור קשר הדוק לשעות הכנה מרובות. הידיעה שאי אפשר לרדוף אחר התוצאה הסופית ולזרז אותה, שההתקדמות מתרחשת רק צעד קטן כל פעם, פותחת דלת לנשום, להרגע ולהתרכז בשיפור של היום, ורק של היום.
איזו יכולת אתם רוצים לרכוש שתפתח לכם את הדלת הבאה ומה אתם עושים כדי לרכוש אותה?
אז ככה 