למידה אמיתית מתרחשת כאשר מבחינת התלמיד, הידע הוא כבר לא של המורה אלא שלו עצמו. הוא כבר לא לומד, אלא יודע. הוא חיבר את החלקים אצלו, כמו שהוא מבין אותם. הידע כבר מגיע ממקום פנימי ולא חיצוני.
כאשר מורה מנסה ללמד בצורה של העברת ידע ישירה, ״האכלה בכפית״, לא נוצר תהליך אמיתי של למידה. התלמיד ינסה לשחזר את מילותיו של המורה ולהקרין תמונת מראה של המודל המנטלי שהמורה מייצג, אך המידע עצמו יישאר מידע של המורה ולא של התלמיד.
כדי להעביר את המידע הלאה על התלמיד לייצר את המידע בעצמו, להרגיש עליו בעלות. עליו להיאבק, לייצר הקשרים וחיבורים אשר מגיעים מעולמו הפנימי וימזגו את המידע החדש פנימה. רק ממקום כזה הידע באמת יעבור הלאה, הוא כבר לא יהיה ידע של המורה אלא ידע של התלמיד.
למידה אמיתית היא למידה אקטיבית, היא מצריכה את שני הצדדים, על המורה והתלמיד להיות מעורבים יחדיו בפעולה. על המורה ליצור את המרחב הדרוש אצל התלמיד: לעורר סקרנות, לשאול שאלות תומכות, לכוון, לתמוך ולעזור במקרה הצורך. על הלתמיד מוטלת המשימה למלא את אותו המרחב שיצר המורה במושגים, מחשבות, רעיונות ומסקנות מעולמו שלו.
אז ככה 