בפוסט יש פה בכלל דיון? העליתי טענה לפיה אין מקום לדיון אשר צד אחד בו הוא רציונלי והשני רגשי, או לא מבוסס טענות לוגיות. בעקבות אותו פוסט דווקא עלה דיון אשר בעקבותיו אני רוצה להוסיף ולחדד כמה נקודות.
בראש ובראשונה, יש מקום לדיון רגשי. התחושות והרגשות שלנו הן, כמובן, נושא שרצוי וחשוב לדבר עליו ויכול לתרום רבות בכל שיח. אפשר להגיע לתובנות עמוקות מחקר רגשות וגם להבהיר נקודות חשובות בשיח באמצעותן.
בנוסף, עובדות וביסוסים לוגיים אשר מגבים את עמדותינו, צריכים תמיד להילקח בערבון מוגבל. הרי רק עד לפני כמה מאות שנים, השמש סבבה סביב כדור הארץ ולא להפך.
למחקרים לרוב יש מניעים נסתרים, לתיאוריות יש מפריכים ותיאוריות קונספירציה יש בשפע.
אם כן, למה בכל זאת אני מתכוון כשאני אומר שאין מקום לדיון אשר טיעוניו מגיעים ממקום רגשי?
הכוונה היא לכל אותן פעמים אשר אנחנו מזוהים עם עמדה מסוימת, או רעיון מסוים בצורה כה עמוקה, כך שקבלת עמדתו של האחר, למעשה, תשבור משהו בזהות שלנו.
למעשה נוצר מצב בו אין דיון אלא רק ניסיון להגן על זהות שאנו רוצים לשמר. לרוב המגננות והחסמים האלה מוסווים ולא ידועים ולא מאפשרים לנו להיפתח לרעיונות חדשים.
כפי שאלכוהוליסט לא יכול להתגבר על הבעיה שלו עד שיודה בה, כך גם אנחנו לא יכולים להקשיב לפני שאנחנו מודעים לחסמים שלנו.
הייתה לי זכות במקרה הזה להקשיב ולהתפתח. אין ספק שמכל דיון כזה אני לומד ואני מקווה למצוא את החסמים שלי, לקבל אותם, ללמוד מהם ולא להיות אסיר שלהם.
אז ככה 