תאמינו לי

אתם מאמינים לחבר הכי טוב שלכם? לבוס שלכם? למוכר הסופר השכונתי? לגנן?
למה לאנשים מסוימים אנחנו מאמינים ולאחרים לא? ומה לגבינו, האם אנשים מאמינים לנו?

לאמון תמיד יש שני צדדים, צד אחד נותן אותו והשני מקבל. ולא סתם אנו משתמשים בביטוי ״נותן אמון״, זו אכן פעולה של נתינה. אנחנו נותנים מעצמנו את האפשרות להתאכזב ולהיפגע למישהו אחר; שמים את מבטחנו בידיים זרות.

אני מסתכל על אמון כמו על חשבון בנק שמתמלא ומתרוקן בהתאם לפעולות, החלטות והישגים.
תעודת בגרות? +5
אין תואר אקדמי? -4
עמדתי בהתחייבות לחבר? +2
תפסו אותי בשקר? -5

כאשר מישהו צריך להחליט האם לתת בי אמון הוא יסתכל על חשבון האמינות שלי ויחליט האם רמת האמון שלי מספיקה; והיא עשויה להספיק למטרה מסוימת אך לא למטרה אחרת.
אדם מסוים עשוי להגיע למסקנה שרמת האמון שלי מספיקה כדי לטפל בצמחים שלו בזמן שהוא בחו״ל אך לא מספיקה כדי לטפל לו בכלב.

מה אפשר לעשות כדי לעלות את רמת האמון שלנו? דבר אחד הוא כמובן לבצע כמה שיותר הפקדות של אמון לחשבון. במקרים מסוימים, אם יש מישהו מסוים שנרצה שייתן בנו אמון, נצטרך לגלות איזה הפקדות מקבלות בעיניו ערך רב ונדאג לבצע הפקדות שכאלה, וכן שהוא ידע על כך.

מהצד השני עלינו לשים לב למצב החשבון של אנשים בהם אנחנו נותנים אמון, האם הם באמת ראויים לכך? אני אוהב לצאת מנקודת ההנחה שלאנשים מגיע אמון כל עוד לא הוכיחו אחרת, אולם כפי שבנק לא נותן הלוואה לכל אדם, כך גם עלינו לשמור על האמון שלנו, ואף אחד אחר לא יעשה זאת עבורנו.