שמירת ניקוד

אז ככה, כבר פחות או יותר חצי שנה שאני עושה מדיטציות מודרכות עם אפליקציה בשם "Waking Up". אחת מהתכונות של האפליקציה היא מעקב אחר רצף הימים שבהם עשיתי מדיטציה. נשאתי הרבה גאווה ברצף שלי שכבר חצה את רף 100 הימים. עד שיום אחד הפיצ׳ר הזה נעלם, כל הרצף שלי נעלם וירד לטמיון.

לאחר מעט חיפושים קיבלתי את ההסבר. הרעיון מאחורי ביטול הספירה הוא שמדיטציה היא למעשה אימון שנועד לעזור לנו, וללמד אותנו להגיע למצבים תודעתיים מסוימים. הדרך לעשות זאת היא על ידי ריכוז וקבלה של הרגע הנוכחי כפי שהוא. המטרה של התרגול היא להבין את המצבים האלו וללמוד ״להגיע״ אליהם ולחיות אותם במהלך החיים היום יומיים ולא ליצור הפרדה בין תרגול לבין שאר היום.
למעשה ההתעסקות ברצף, בניקוד, עומדת בניגוד לרעיונות העומדים מאחורי התרגול. הם גורמים לבצע את התרגול מתוך מקום שהוא לא נכון, מתוך מקום חומרי ותחרותי.

מצד אחד, אני מבין את הטענה הזו. אכן יש כאן ניגוד מסוים, שכן ספירת הניקוד עלולה להסיח אותי מאופי התרגול ומטרתו.
מצד שני אני לא בטוח שהייתי מתרגל כל יום לאורך זמן כה רב לולא שמירת הניקוד. הרגלים נוצרים על ידי חזרה עקבית ותגמול הולם. צפייה ברצף המתארך ופחד להרוס את הרצף הם מניע חזק ליצירת ההרגל, ומה עדיף לתרגל מהסיבה הלא נכונה, או לא לתרגל כלל?

אני חושב ששמירת הרצף שירתה אותי נאמנה, ההרגל כבר מושרש בי ואין לי עוד צורך ברצף כדי להמשיך תרגל. אולי באמת כעת ללא הניקוד אוכל לשפר את התרגול כיוון ששמירת הרצף כבר לא תטריד אותי.
עם זאת, אני כן חושב שהיה לי חשוב לשמור ניקוד בתחילת הדרך.

יש זמן בו אנו יוצרים ומסגלים את ההרגל, זהו הזמן להשתמש בכל טריק בספר. לדעתי עדיף לתרגל דקה אחת ומהסיבה הלא נכונה, מאשר לא לתרגל כלל. אולם לאחר שההרגל כבר הוטמע והפכנו להיות מי שרצינו, זה זמן שאפשר לשחרר את הרצועה ולעשות את הדברים נכון.