המטרה מלפנים, אין טיפת רוח, האוויר כמעט עומד במקום. יד אחת מחזיקה את הקשת, מתוחה קדימה, יד שנייה אוחזת את החץ בין האצבעות, מורחת אותו על הלחי. עין אחת עצומה והשנייה לטושה במטרה. כל היקום מנסה להפגיש בין החץ לבין המטרה, להביא אותו למקומו; אך במקום להתחיל במסעו קדימה, הוא מתקדם בדיוק בכיוון ההפוך – אחורה. הוא נמתח לאחור כדי לאגור את האנרגיה הדרושה לו כדי להגיע בצורה מהירה ומדויקת למטרה.
כמו חץ וקשת, גם בחיים לעתים קרובות עלינו ללכת צעד אחורה כדי להתפרץ קדימה. לעתים הצעד אחורה הוא למטרת מנוחה, לעתים למטרת מיקוד ותכנון ולעתים למטרת תיקון, כך או כך, הוא תמיד הכרחי. עלינו לקבל את המצב הזה כפי שהוא, כשיעור ללמוד ממנו ולפרוח.
כל צעד שאנו צועדים מלמד אותנו ומאיר את צעדינו הקודמים באור חדש, אם נהיה חכמים ורגישים מספיק, נדאג מדי פעם להסתכל לאחור ולבדוק האם אנחנו עדיין מכוונים למטרה.
אז ככה 