פנס קטן מאיר את החדר באור צהוב המספיק בקושי כדי לראות מקיר לקיר. אני שוכב על המיטה ונאבק כדי להשאיר את עיניי פקוחות. אני מלטף את הדף האחרון של הספר בעוד אני קורא את מילותיו האחרונות. אני סוגר את הספר, מחזיק אותו בין כפות ידיי, נושם נשימה עמוקה ומרגיש סיפוק וגאווה. סיימתי לקרוא עוד ספר. למדתי את כל מה שהיה לו ללמד אותי. אני עכשיו אדם אחר, גרסה משופרת של עצמי.
קל להתבלבל בין עשייה להתקדמות. להישאב למרוץ של למידה ועשייה, להיות פעילים ועסוקים סביב השעון ולא להתקדם לשום מקום.
לקרוא על עסקים היא פעולה הרחוקה שנות אור מלעשות עסקים ולצפות בשיעורי מתמטיקה ללא תרגול הוא שמיים וארץ מלשבת, לחשוב ולפתור תרגילים.
אני רואה חשיבות רבה בלמידה, קריאה והרחבת אופקים, אך אני גם רואה את הסכנה הטמונה בהם, הסכנה ללכת שבי אחריהם ולאבד את העשייה והיצירה.
כיצד אתם מיישמים את מה שאתם לומדים? האם אתם צרכנים או יצרנים?
אז ככה 