שני דפים לבנים יצאו למסעם בעולם. כל אחד עם תקווה להכיל בתוכו עולם ומלואו. קווים וצבעים, אותיות ומילים או נוסחאות ומספרים. יהיה תוכנם אשר יהיה, העיקר שיהיה משובח.
האחד הגיע לאומן מיוסר, התיישב על הכן וחיכה למשיחה. האומן התרגש, פרש את ידיו וחיבק את השפע שיש לפניו. הדף הלבן מכיל בחובו כל רעיון שרק יעלה ברוחו.
השני הגיע לסופרת צעירה, התמקם במשרד ממש מעל המגירה. הסופרת נבהלה, זיעה קרה על מצחה, מה תעשה בלי כיוון מחשבה? הדף הלבן מטיל עליה אימה, כיצד תמצא לסיפור עלילה?
שני פנים לדפים לבנים, מצד אחד הבטחה גדולה ומצד שני ריקנות משתקת. בידינו הכוח למלא את הדף בכל דרך שרק נרצה. לרוב נמלא אותו ומיד נשליכו לפח, אך אם נתמיד, אחת לכמה זמן, נצליח למלאו במשהו שנתגאה בו ונרצה לשמור. העיקר הוא להתחיל למלא את הדף.
אז ככה 