מסתבר שאנשים מסוימים משלמים ממיטב כספם כדי לשכב על משטח קשה, להביט ברצפה ולתת לאדם זר לגרום להם כאב קיצוני. זאת כל עוד באוויר יש ריח של קטורות ושמנים ואותו אדם הוא מעסה.
האם יש הבדל בין הכאב של אותו עיסוי לבין כאב חד ופתאומי במקרה של נפילה על הגב? אם הבדל שכזה קיים אז הוא בוודאי לא משמעותי.
מדוע, אם כך, כאב אחד יגרום לנו סבל רב ואילו השני הנאה גדולה? הסיבה היא הפרשנות שניתן לאותו כאב.
תחושת הכאב, כמו תחושות אחרות, רגשות ומחשבות עולות בנו בדיוק כפי שהן, לא טובות לא רעות. עם עלייתן המוח השכלתני שלנו מדביק להן תוויות, מסווג אותן, וצובע אותן בצבעים שונים לפי תפיסתו.
כאב אחד ייצבע בצבעים של סבל וחרדה ואילו השני ייצבע בצבעים של רוגע ושלווה.
תשומת לב קרובה וקשובה עשויה לפסוח מעבר לתוויות ולשקוע בתחושה עצמה, חסרת השם והצורה, לתת לה את מקומה כפי שהיא ולא ליצור סביבה סיפורים על סבל או גבורה.
לרוב, סבל הוא רק סיפור שסיפרנו לעצמנו והאמנו לו. לאיזה סיפורים אתם מעדיפים להאמין?
אז ככה 