אחת לכמה זמן מזדמן לי לסנן בין השיניים את המשפט ״איך לא ידעתי את זה קודם?״. אף פעם הרגע הזה לא מלווה בצהלות של שמחה. לרוב דווקא הרגע מלווה בתחושה חמצמצה של פספוס.
לאחר רגע או שניים אני חוזר לקרקע ומבין שלא הייתה לי דרך לדעת את זה קודם, אם הייתה דרך כזאת כנראה שהייתי הולך בה.
ישנו משפט חכם שאומר ״ככל שאתה יודע יותר, כך אתה למעשה יודע פחות״. הכוונה היא שאין ביכולתנו לדעת את מה שאנחנו לא יודעים שקיים. אין סיכוי שאדע מי הוא ראש ממשלת סנגל אם אני כלל לא יודע שקיימת מדינה כזו.
באופן דומה, פעמים רבות רגעי ה״איך לא ידעתי את זה קודם?״ מגיעים רק אחרי שעברנו דרך ולמדנו מספיק מהבסיס כדי להבין את החשיבות של אותו הדבר שעד כה לא ידענו.
במקום תחושת פספוס והחמצה עדיף לנו לאמץ תחושת סיפוק והקלה. סיפוק כי עברנו מספיק דרך כדי להעריך את הגילוי החדש והקלה משום שכעת אנחנו יודעים את מה שלא ידענו.
אז ככה 