התמקמו במקום נוח. קחו נשימה עמוקה והסתכלו על משהו, זה יכול להיות כל דבר, אשר רחוק מכם יותר מכמה מטרים. כעת נסו לשכוח כל מה שאתם יודעים על רעיון המרחק. הסתכלו כאילו זו הפעם הראשונה שאתם פוקחים עיניים ורואים. האם יש משהו הגורם לכם להאמין שדברים מסוימים הם רחוקים ואחרים הם קרובים?
בעודי יושב ומסתכל כך על עננים בשמיים לפתע איבדתי את תחושת המרחק. לא היו עוד קרוב ורחוק, גדול וקטן, הכל היה פשוט מונח לפני. לרגע הייתי כמו תינוק המנסה להושיט יד ולגעת בשמים. הוא לא חושב שהם רחוקים, הם הרי ממש כאן איתו.
מושגים, מילים, רעיונות ומחשבות אשר למדנו וצברנו לאורך החיים מעצבים אותנו ומחלחלים לנו לכל החלטה ולכל מעשה. לרוב זה מבורך, שכן לא היינו רוצים ללמוד בכל פעם הכל מחדש. למרות זאת, לעתים אותו עבר שלנו יכול להיות בעוכרינו. עלינו להיות דף חלק, לשכוח כל מה שאנו יודעים ולספוג כאילו זו הפעם הראשונה שפקחנו עיניים.
כאשר דניאל אוורט יצא לשליחות מיסיונרית אצל שבט הפיראהא באמזונאס הברזילאי, היה עליו לשכוח כל מה שהוא חשב שהוא ידע על תקשורת כדי להצליח ללמוד את שפתם – שפה שאין בה צבעים, אין בה אפשרות לדבר בזמן עבר או בזמן עתיד ואולי הכי מפתיע, אין בה מספרים.
כל עוד ניסה דניאל ללמוד את שפת הפיראהא בהסתמך על ידע קודם הוא נחל אכזבה אחרי אכזבה. רק לאחר שוויתר על אותו הידע ואימץ גישה של ילד הלומד לדבר לראשונה הוא הצליח ללמוד את השפה ולתקשר עם בני השבט.
איפה אתם יכולים להרוויח מלשכוח הכל ולפקוח עיניים בפעם הראשונה?
אז ככה 