קלישאה ידועה מעולם הספורט היא ״להתחיל הכי חזק ומשם להגביר״. הרעיון מאחוריה הוא לתת את המיטב בכל רגע ולא להוריד רגל מהגז. אמנם הרעיון עשוי לתת מוטיבציה ו״רבאק״ אך הוא עלול גם להתיש ולהביא לאפיסת כוחות.
הגוף האנושי לא בנוי בצורה הזו, הוא לא משמר אנרגיה ובטח שלא מייצר עוד ועוד ממנה ככל שהוא מתעייף יותר. כנ״ל לגבי המוח, הוא לא מיועד להישאר במצב של ריכוז גבוה לאורך זמן.
הקלישאה אמנם עשויה לעזור לעודד את הספורטאי ברגעי משבר, אך לדעתי שם המשחק הוא ניהול אנרגיה, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.
בטווח הקצר על הספורטאי לדעת מתי לתת מעצמו יותר, לדחוף לקצה גבול היכולת אך גם מתי לנוח, לוותר לעצמו במקומות מסוימים, לנשום ולהירגע.
בטווח הארוך נדבר על שינה, התאוששות, השקעה בפעילות פנאי וכן שהייה במצבי מוח לא מאמצים כדוגמת מדיטציה.
כדי שנוכל לתפקד בצורה מיטבית בדיוק איפה ומתי שנרצה עלינו לנהל את האנרגיה שלנו ולא לתת לחיים ולקלישאות לנהל ולרוקן אותנו.
אולי כדאי להחליף את הקלישאה ל״להתחיל הכי חכם ומשם לווסת״.
אז ככה 