הגיטרה החשמלית הומצאה בשנת 1931 על ידי ג׳ורג׳ ביצ׳אם. בזכות היכולת שלה להתחבר למגבר ולהפיק צלילים בעוצמה גבוהה היא השתלבה בתזמורות הגדולות ואט אט התחילו להיות כוכבות ההצגה. הדומיננטיות שלה הובילה להתפתחות הבלוז והרוק ששינו את פני המוזיקה לעד.
כעשרים שנים אחרי המצאת הגיטרה החשמלית החלו עוד ועוד אמנים לאמץ אותה ולהתמחות בפריטה בה. הם הפיקו צלילים חזקים, גבוהים וחדשניים וכבשו את העולם. יותר ויותר אנשים ניסו להביע את עצמם בעזרת הגיטרה החשמלית והדרך הטובה ביותר לעשות זאת הייתה להמציא את המוזיקה מחדש, לעשות דברים שאחרים עוד לא עשו. לחדשנות הייתה חשיבות גדולה לא פחות מאשר לאיכות, פופולריות או אסתטיקה.
זו הייתה תקופת זהב למוזיקה ובעיניי כנראה שהמוצלחת ביותר. אני בטוח שרבים מסכימים איתי, וגם שרבים חולקים עליי. כי תופעה דומה קרתה כמה עשורים מאוחר יותר עם הגיעם של הסינטיסייזרים, הקולות האלקטרוניים ומהפיכת המחשוב. שוב אנשים הביעו את עצמם בכלים חדשים, בדרכים שלא נשמעו עד אז ולחדשנות הייתה חשיבות גדולה לא פחות מאשר לאיכות, פופולריות או אסתטיקה.
האם כיום עושים מוזיקת רוק ובלוז איכותית כמו שיצרו בשנות ה-60? כנראה שכן. האם רמת היצירות האלקטרוניות של היום יכולה להתחרות בזו של שנות ה-90? סביר להניח. אך ההד שהן יוצרות לא מתקרב להד שיצרו פורצי הדרך.
אנו זוכרים ומקדשים את פורצי הדרך, את אלה שהצליחו לברוח מכל מה שמוכר ואהוב והראו לנו עולם חדש. הם היו אמיצים, מסורים וחדורי מטרה. הם נכנסו לטריטוריה זרה ולא מוכרת, כבשו אותה והגישו אותה לנו כדי שנזכה ללמוד אותה איתם. אנו מעריכים ומוקירים אותם על כך.
בכולנו יש את הסקרנות הזאת לחקור מקומות נסתרים, ללמוד אותם ולהציג אותם לשאר העולם. למרות זאת רובנו מעדיפים להישאר בתחום המוכר והנוח. אולי הסיבה לכך היא שעל מנת לגלות את אותם מקומות, ראשית עלינו לגלות את עצמנו, וזה דורש הרבה אומץ, מסירות ומחויבות.
איזה עולם אתם הייתם רוצים לגלות? ומה תגלו בו על עצמכם?
אז ככה 