פרחים מתים

״פרחים מתים, עלים מתים״ אמר לי תין-דאם, הנזיר, עם חיוך גדול על הפנים בזמן שהושיט לי את מזמרת היד שלו. מזמרה קטנה וכתומה שעושה רושם שתמיד נמצאת אצלו בכיס. ״פרחים מתים, עלים מתים״ הוא אמר שוב, התקרב אל עץ שהיה קצת גבוה ממני ועמד בתוך עציץ חרסינה גדול. ״צריך להוריד מהעץ את כל הפרחים המתים

תרבות הצריך

אז מה צריך לעשות היום? צריך לקום, לארגן את הילדים ולקחת אותם לגן. צריך ללכת לעבודה ולכתוב את הדו״ח שצריך להגיש היום ודחיתי כבר שבועיים. בדרך חזרה צריך לעצור בסופר ולקנות לחם, חלב וביצים. צריך להתאמן וצריך וצריך וצריך. איזה יום מעייף ותובעני. כמה הייתי רוצה יום אחר, קליל יותר. ביום כזה אני אקום, אארגן

פאד תאי

פאד תאי היא אחת המנות המוכרות והאהבות ביותר המגיעות מהמטבח התאילנדי. זוהי מנה של אטריות אורז מוקפצות עם ביצה, ירקות ורוטב חמצמץ-מתקתק. היא מקושטת בשברי בוטנים ועלי תבלין טריים וקשה שלא להתאהב בה. כשהייתי בבנגקוק, בירת תאילנד, זכיתי לאכול במסעדה המתמחה בהכנת פאד תאי. למעשה המסעדה אף מחזיקה בכוכב מישלן – דירוג יוקרתי ואמין למסעדות.

חליפת עור

אני יודע להגיד די בוודאות איפה הגוף שלי מתחיל ואיפה הוא נגמר. שכבת עור חוצצת בין מה שהוא ״אני״ לבין מה שהוא לא. אולם לפעמים אני שואל את עצמי האם הגוף התלת ממדי הזה מתאר את מי שאני כהלכה? מסקנה אליה הגעתי כבר בעבר היא שאני לא רק הגוף הפיזי שלי. אני בכל רגע כל

עבודה זמנית

העבודה שלכם היא עבודה זמנית. גם אם זוהי עבודת חלומותיכם ותשארו ותתפתחו בה עד פרישה, היא עדיין עבודה זמנית. החברים שלכם הם חברים זמניים. גם אם אתם מכירים מגיל ינקות ותשארו שזורים זה בזה כל חייכם, הם עדיין חברים זמניים. האהבה שלכם היא אהבה זמנית. גם את תמשיכו לאהוב זה את זו עד יומכם האחרון,

עננים מקולקלים

איזה קסומים הם עננים. ממלאים את השמים בצורות וצבעים. חלקם גדולים, חלקם קטנים. חלקם בהירים ולבנים וחלקם אפורים וכהים. ישנם עננים חלקים, משוננים, רזים ומלאים. אך תמיד, כולם עננים, והם אף פעם לא מקולקלים. האם לא כך גם אנחנו? משוטטים על הקרקע בשלל צורות וצבעים. תמיד אנשים אך אף פעם לא מקולקלים?

מי אני?

״מי אתה?״ שאל אותי טן-דיאם. לאחר מחשבה קצרה עניתי בביטחון ״אני תם״. הוא ניסה לדחוק אותי קצת יותר ושאל שנית ״זה רק השם שלך. אני רוצה לדעת מי אתה?״. כעת כבר הייתי מהוסס יותר, כבר לא הייתי בטוח מה עלי לענות. ״לא יודע״ השבתי. ״האם אתה הגוף שלך?״ הוא המשיך. הרעיון היה מסבר אוזן ולכן

צלילי הבלוז

הבלוז… הו הבלוז. מוזיקת השטן המהפנטת והמכשפת. פורטת על כל אחד ממיתרי הלב באמצעות חמישה תווים תמימים. הקצב המונוטוני והמוכר מלווה בכי תמרורים של גיטרות מייללות. איך אפשר שלא להתאהב בבלוז. הבלוז הוא סגנון מוזיקה פשוט. מוזיקת הרקע מורכבת לרוב משלושה אקורדים החוזרים על עצמם בתבנית קבועה ומונוטונית. המלודיה מכילה בסך הכל 5 תווים. כמה

משחקי מחשבה

במשחק הקוביות יאצי המנצח הוא מי שצבר את כמות הנקודות הגבוהה ביותר. במשחק הקלפים קאבו מנצח מי שצבר את כמות הנקודות הנמוכה ביותר ואילו בבלאק ג׳אק מנצח מי שקרוב יותר לסכום 21. לכל משחק יש חוקים שונים, מטרות שונות ואסטרטגיות שונות. באחדים יש יתרון למהירות ואילו באחרים הסבלנות משתלמת. באלו רצוי לצבור ניקוד ובאלו להפטר

פלצבו

נותנים לאדם לבלוע כמוסת סוכר בטענה שזו תרופה שתסייע לו להתגבר על הדלקת אותה הוא סוחב כבר מספר חודשים. באורח פלא כמוסת הסוכר ״עובדת״ ואותו אדם נפתר מהכאב תוך מספר ימים. תופעה זו נקראת אפקט הפלצבו. המוח האמין שמדובר בתרופה אמיתית וציפה לשיפור המיוחל. בתמורה הגוף אכן החלים. הדבר היחיד שאני יכול להסיק מכך הוא